אמא שלי

אמא שלי, מה היא בשבילי?

צרור זיכרונות מעורפלים..
יושבת לידי כשאני בן חמש, אחר ניתוח קילה בבי"ח השרון,
יושבת לידי בבית חולים מאיר – כשאני בתיכון
אחרי פריחה מסתורית והתעלפות בשירותים,
מניחה מטליות לחות על מצחי הקודח? להקלת החום
יושבת לידי כשאני חולה, טורחת סביבי עד שאני שואל אותה
אם היא נהנית ממחלתי, המאפשרת לה לשחק את האחות.
מעירה אותי, ויושבת לצידי כל בוקר,
לבית הספר, לתיכון, לאוניברסיטה, לצבא…
מחכה לי שאחזור ממסעות האופניים למזכרת בתיה באישון ליל,
מכינה לי משקה.
כל הזמן ממציאה פטנטים…
דואגת ושואלת לשלומי, לשלומנו,
אומרת – "אתה חמוד" – כשאני כבר בן ארבעים,
מקשיבה לזיופי בחצוצרה ובסינטי,
"כשאמא באה הנה, יפה וצעירה, אז אבא על גבעה בנה לה בית….חורשת האקליפטוס"
תופרת לי חליפת ג'ינס בהירה לבר המצווה,
עובדת לצלילי כוורת, נהנית ממוסיקה קצבית, מיהורם גאון, (קזבלן) נעמי שמר, מוסיקה קלאסית שמשמיעים לה,
מסרבת להצטלם כשאינך מסודרת, תמיד נהנית מצילומי הנכדים.

גם כשכבר קשה לך ללכת, וקר בחוץ, יורדת לרחוב, מלווה אותנו למכונית, מנקה את השמשה האחורית בידיים חשופות – מתקשה להיפרד….

חייבת לנסות לקום ממיטתה לפני הניתוח,
מלטפת את פני, מחזיקה בידי…
"שרה" מכאבים – כואבת לי הרגל…מוציאה את מסכת החמצן…..
שומעת את השיר Julia, שוב ושוב, מנענע בידה,
מחזיקה ידיים,,,