מחבר: yigaldavidh@gmail.com

ש נ י בת שנה . מאת סבתא ג ' ו ל י ה

ברצוני לכתוב על יום הולדתה הראשון של נכדת י שני – בתם של יגאל ועדנה. אתמול חגגנו אח יום הולדתה בחיק הטבע. התאספנו במעין חרוד שתי משפחות, נסענו יחד מהבוקר. הגענו בערך בשעה ו , התארגנו לארוחת בוקר' ההורים של עדנה דאגו לציוד . עדנה ארגנה את הארוחות : פתות , סטקים , סלטים, עוגות קפה. . , התרחצנו במעיין ונהנו מאד. גם שני נכנסה למים, אכלה על הדשא , השתוללה עם הבנות של שרה , הדודות , והסבתות. הסבים שחקו שש בש.

הגיעו לשם גם לאה, מרים, בחה שרה ובניה ניר ורועי . היה נחמד. בשש התחלנו להתארגן לחזרה הביתה, שני הייתה כל כך עי יפה, ישנה כל הדרך ו כשהגענו לכפר סבא התעוררה.

שני ילדה יפיפייה, דומה להורים שלה. יש לה חיוך מיוחד, עיניים שחורות , תלתלים . אוהבת מוסיקה , רוקדת , אוהבת תמונות, לטייל בגן חברותית מאד, אוכלת במבה, אבטיח, פרילי ועוד. בגיל 8 חודשים נעמדה בלול וצמחו 2 שיניים הראשונות. אבא יגאל מצלם אוחה בכל הפוזות, צבעוני – מה שלא צלמו אותו כשהיה קטן.

לשני חדר מאד נחמד , וילונות בצבע צהוב עם ציו ר של יונת השלום בלבן, פרחים בלונים, תמונות מעשה ידי אמה, כסא נדנדה, כורסא, צעצועים רבים, ומה לא? ליום הולדתה קבלה עוד שמלות מהסבתות , שרשרת זהב . סבא אליהו קנה לה אוטו קטן עם צפצפות – ממש חמוד ! היא עוד מפחדת לנס ע , אבל תתרגל במשך הזמן.

שני אוהבת מאד לנדנד את החרוזים במשקוף של המטבח שלנו, רק מגיעה אלינו אני לוקחת אותה על הידיים מנדנדת והיא מחייכת, רוצה עוד ועוד. בגיל חודשיים לקחו אותה הוריה לטייל עד ראש פינה. שני רגילה לנסיעות.

שני – פרח אדום אנחנו מאחלים כל הטוב שבעולם שתגדלי בריאה חכמה תהיי

דוגמא ב"ה לאחיך ואחיותיך אמן ואמן! הדף מלא וזה עוד לא הכל, עוד אכתוב

עלייך נכדתי הקטנה המתוקה החכמונית מימונית עד מאה כעשרים !

לילה טוב חלומות נעימים!

מסבתא ג' וליה . מתה עלייך מאהבה

ריבה שאבא עשה

היא ריבה עם האהבה

ריבה עם נשמה

ריבה המביאה תרופה

שתענוג לאכול אותה

6/6/1997

יום ראשון של פסח

צילה אוי צילה – אשה אצילה!!
כמה עצוב על הנשמה
לילה ראשון מתחת האדמה
כל המשפחה בוכה
על האבידה הקשה!
מסכן בעלה שבמסירות
טפלה בה!
פנחס נשארת בודד
הבית נקי אבל צילה איננה –
הכל נגמר נשארו התמונות והזיכרונות –
הנכדים יגדלו יהיו שמחות
ככה זה בחיים
גם עצוב גם שמח!
טוב שחגגנו ליל הסדר
היה נפלא – גם ראינו הצגה
וצילה הייתה שמחה
למחרת הלכו לבריכה
היא קבלה התקפה
וכמעט טבעה
גמרה את חייה
עצוב נורא !!

חכמון ג'וליה
הכותבת בזמנה הפנוי
שירים שמחים וגם עצובים!!

• אם מחכים ומקשיבים – אלוהים נותן את התשובה.
• עדיף זהירות מאשר אומץ לב.
• פתגם אמי ז"ל – מי שמתעשר, אשתו נראית לו מכוערת,
וביתו נראה צר עליו – חבל עליו המסכן.
• שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.
• רודף צדקה וחסד ימצא חיים, צדקה וכבוד.
• מה שזרעת אתה קוצר.
• מי שיש (לו) עיניים וראש לא ילך לאיבוד בין אנשים..

עשר דרכים איך להרגיע את מתח העצבים

(ההספד שקראה עדנה על הקבר – למעט הסוגריים)
סבתא ג'וליה, נזכור אותך עם החיוך על פנייך
תמיד כשהגענו קבלת אותנו בשמחה
מנכדייך רווית נחת והיית מאד מרוצה,
אותם קבלת תמיד בחיבוקים ובנשיקות.
חייך לא היו קלים וגם כשלך
היה קשה הרעפת והענקת לאחרים.
למרות שלא הייתי איתך, אני יודעת שלפני הולדתו של יגאל
היה לך מאוד לא קל, ובכל זאת, עם כל הקושי והכאב, תמכת באלי כל הזמן, ואפילו הבאת ילד נוסף לעולם.

מהיום שנישאתי ליגאל, את שום יום הולדת לא פספסת, תמיד ביום הולדת, יום נישואין בבוקר צלצלת בקריאת "מזל-טוב יום הולדת שמח" את הבוקר שלנו פתחת.
אלופה היית בסריגה, ומלאכת אמנות התגלתה בכל סוודר ואפודה.
גם בתפירה עשית נפלאות, גזרת ותפרת בגדים רבים, חליפות ושמלות, נראה שיצאו ממיטב החנויות.
(את המטבח לא אהבת במיוחד, וכשאני אומרת זאת אני רואה את החיוך על פנייך. ואני חושבת שבמטבח לא אהבת להיות כי הרגשת שזה המקום שאותך בולם, ואת כל כשרונותייך עוצר. ובכל זאת) הרבה מאד בישלת בכל החדגים לפי מיטב המסורת והמנהגים, וממך למדתי להכין את הבזין.

שרת במקהלה ובכך תרמת גם לקהילה.
כתבת שירים יפים לנו ולכל הנכדים, ולהם הרבית בסבלנות רבה לספר סיפורים.
כשכוחך היה במותניך התנדבת בי.ע.ל. ולשם הגעת כל שבוע, מבלי להתעצל.

הקמת משפחה, טיפחת את ביתך, תמכת בילדייך כל העת. גם במשפחה המורחבת תמכת ועזרת בעת צרה, גם כשלך פעמים רבות היה קשה.

אולי מישהו מאתנו אלייך לא התייחס כיאה. בזמן כשה נוגים לבקש סליחה ולמעשה לא נשמע קול של תשובה. סליחה אם בך פגענו, אך זכרי כי אותך מאד אהבנו. נהנינו מכל החם והאהבה שהרעפת עלינו, והכל בלי חשבון ומבלי לצפות לתמורה. הכל ממך הגיע באהבה.

מתוך עבודת שורשים – שני

מה גרם לך לעזוב את טריפולי?

הכל התחיל ממאורע בטריפולי:
בשנת 1948, באותה התקופה היה מצד הערבים יחס של זלזול ושנאה כלפי היהודים.
יום אחד יצאה סבתא מביתה והותקפה על ידי שני אנשים ערבים.
למזלה הרב, ידעה את השפה האיטלקית וצעקה עליהם. בכך, הצליחה להטעות את שני הערבים האלו, ואף לגרום להם להתנצל בפניה.
למרות הפחד הרב, סבתא לא ברחה על מנת שלא לעורר חשדות בקרב הערבים.
כשהיגיעה לביתה הזהירה את שאר בני המשפחה מהסכנה השוררת בחוץ. דקות אחדות לאחר אותו מקרה, החלו להגיע מכוניות עם יהודים פצועים.
"זמן קצר לאחר אותו מקרה נלקחנו למחנה צבאי, בו ניתן לנו לשהות כחודש ימים תמורת תשלום. היה מסוכן לצאת מהמחנה אל הערבים.
במשך החודש בו ישבנו במחנה המצב בחוץ נרגע והערבים חזרו למחנותיהם.
חזרנו הביתה, ובעקבות כל המאורעות והפחדים השונים שעברנו, הגענו לידי החלטה שאנו מעונינים לעלות אל ארץ ישראל – בה חיינו יהיו מוגנים ובטוחים יותר.
על מנת לרכוש את הכרטיסים לארץ ישראל היה צריך אבי לשקר למדינה, מהסיבה שבשנים 1948 – 1945 העלייה לארץ ישראל הייתה אסורה על היהודים.
גם הפעם נאלצנו להציג עצמנו כאיטלקים בכדי להינצל.
אני ואחי הבכור בנימין היינו הראשונים במשפחה שעלו לארץ ישראל. שאר בני המשפחה נשארו בטריפולי, ועלו מאוחר יותר, לאחר שעדכנו אותם לגבי המצב בארץ ישראל. ארזנו מזוודה מלאה בבגדים טובים ויצאנו לדרך".
האם ההחלטה הייתה קשה?
ההחלטה אינה הייתה קשה, אך באותה המידה גם לא הייתה קלה במיוחד.
החלטנו לעזוב כי בטריפולי פשוט לא היה לנו טוב.
חשנו מאוימים בי די הערבים. היחס כלפי היהודים היה רע מאד וכתוצאה מכך כ- 150 אנשים יהודים נהרגו.

מהם הקשיים שהיו בדרך לעלייה לישראל?
היו כמה בעיות בדרך:
אי אפשר היה להגיע לישראל בדרך ישירה, וזאת בגלל האנגלים שחסמו את הדרכים, והיהודים שהגיעו ורצו לעבור נלקחו למחנות צבאיים בקפריסין.
אני ובנימין, אחי נשארנו באיטליה. היינו ברומא ובנפולי, עד לרגע בו קיבלנו הוראה מן האיטלקים להמשיך בדרך ולעלות על הרכבת לונציה.
מילות הפרידה מאיטליה היו: " שלום ולא להתראות!".
הרכבת הובילה אותנו מרומא אל ונציה. בונציה חיכינו לאנייה "קמפי- דוליו".
כשהגיעה האנייה לונציה, חג הפסח היה בפתח- וכך את ליל הסדר חגגנו באנייה.
סבתא הגיעה לארץ עם אחיה בנימין בלבד בחג הפסח, שנת 1949.

ירדנו מהאנייה לנמל חיפה. משם הובלנו למחנה עולים צבאי של האנגלים. במחנה פגשתי אנשים שהגיעו מטריפולי.
במחנה ישנו באוהלים. כשירד גשם האוהל התמוטט עלינו- אך למרות זאת הינו שמחים מהעובדה שהגענו סוף סוף לארץ ישראל, וחשנו מוגנים ובטוחים.
כעבור זמן מה, כתבתי מכתב למשפחתי שנשארה בטריפולי. בו בזמן חבר של אחי בנימין (שהיה אז חייל צעיר – היום הוא סבא) נכנס לאוהל והוסיף אף הוא כמה מילים למכתב. מסתבר שהיינו שכנים.
כשהוריי קיבלו את המכתב, גם הם עלו לארץ. הם הגיעו בראש השנה.
כאשר גם ההורים של אליהו (הבחור שהוסיף מילים למכתבי), הודענו להם כי אנו מעונינים בחתונה.
ההורים הסכימו, וחתונתנו נערכה בחג הפסח- בדיוק שנה מאז הגענו לארץ ישראל.

סבתא ג'וליה- ראיון כללי

באילו שפות דברתם בבית?
בביתנו דיברנו איטלקית וערבית.
את השפה העברית למדתי עוד בטריפולי כהכנות לעלייה לארץ, והמשכתי כאשר הגעתי לארץ ישראל.
לאחר ששלטתי טוב בשפה, הדרכתי ילדים( עולים חדשים) בקריאה וכתיבה בעברית.

מאורעות בלוב:

המלך והמרפסת:
בשנת 1938 הגיע ללוב המלך האיטלקי: " ויטוסיה אימנואלו ". סבתא שהייתה נרגשת ונסערת לקראת האירוע, רצתה גם היא לראות את המלך.
היא יצאה אל המרפסת הפתוחה שבביתה.
לפתע החלה המרפסת לרעוד. כולם ברחו. לאחר כמה דקות המרפסת פשוט התמוטטה ונפלה למטה.
סבתא, שהייתה אז בגיל 8, נפצעה במצח ונלקחה לבית החולים הקרוב.
עד היום נשארו לה התפרים במקום . מזל שזה לא נגמר גרוע יותר.

6/6/1994                              בוקר יום ראשון, השעה 9:30

הנושא: מספרת אלי מרים והבנים

– אלון –  ויגאל –

מספרה ותיקה מספרה טובה
מקבלים אותך עם חיוכים
שתיית קפה מוזיקה מרגיעה
כמה טוב על הנשמה!
זאת שעה של מנוחה
פינוק טיפול ואת יצאת משם יפה
המחירים נוחים השירות עשר,
אין מה להגיד מקום לכל אשה
מבוגרת וצעירה
גברים וילדים גם כן מסתפרים
לקראת ל"ג בעומר ולפני החגים
עומדים בתור ומסתפרים
יש ילדים שפעם ראשונה באים
ואם בוכים, בוכים
אבל במספרת אלי מרים והבנים
רק מחייכים ומחייכים
אפילו שסובלים מכאבים
מחייכים וצוחקים
צחוק בריא לבריאות_

עקרת הבית הטובה
הכותבת דברים טובים (וגם רעים)
(לפעמים)

           חכמון ג'וליה

לאבלין היקרה!!

בפרוס השנה החדשה הבאה עלינו לטובה אני מאחלת לך ולמשפחתך שיתגשמו כל חלומותיך. את בשבילי לא רק ידידה גם חברה. אני מעריכה מאוד את עזרתך ומצטערת על מה שקרה, אבל את יודעת שזה לא בשליטתי אני מקווה שתסלחי לנו. זה קשה מאוד אני מבינה טוב את הרגשתך.
זה הכל בקצרה
את רמי יבואו לקחת אותו לבית החולים, יטפלו בו טוב, ואני מקווה שיגמור עם כל הייסורים. לאמא קשה להגיד את זה, אבל אני אשתדל להיות חזקה, כי אני חושבת שיש לי עוד ילדים ומשפחה. אני מבקשת את כתובתך בבית החדש ואשתדל לבקרכם ברגש של תקוה.

חכמון ג'וליה עקרת בית ועוד כשרון לכתיבה תפירה בישול.

הקיץ היה חם מאד

הקיץ היה חם מאד כמעט ולא הלכנו לים
(רמי היה חולה מאושפז כמעט חודש)

היינו בנופש בגבעת אולגה ארבעה ימים בילינו יפה, ובערב האחרון קבלנו הודעה שאבא של אבי בעלה של שרה נפטר. ואז נסענו ביום ראשון בבוקר לחיפה להיות בהלוויה.

יהושע בוקסנבאום סבא של נכדותיי הלך לעולמו. איש צדיק חביב על הבריות. מחלק סוכריות לילדים היה (מחייך) חיוך שקט ודבר דברי חוכמה

אחותי ליאורה וחיים בעלה נסעו לטיול מאורגן לאירופה בסוף היא חלתה בלונדון היתה סכנה לחייה אושפזה יומיים בבית חולים. עכשיו תודה לאל מרגישה טוב. השבוע נולדו לגילה בתה תאומים בן-בת.
בת אחותי יולנדה – יפעת התארסה עם בחור מיבנה. החתונה תהיה במזל טוב ב 12 לנובמבר בשעה טובה בראשון לציו.

חגגנו ימי הולדת לנכדים בעיקר בחודשי הקייץ.

כן משהו חשוב מאד
מיכלי הנכדה מפנינה ויוסי, אחות לדורון הולכת לכתה א' עם תרמיל על הגב בצבע וורוד וסגול שקנינו לה מתנה ליום הולדת. כל יום בשעה 12 אני רואה אותה חוזרת ועם כמה ילדים הולכים לצהרון לבלות. אחרי הצהרים הם עוברים דרך מרכז אהרוני ואז אלי רואה אותה כי הוא עובד במפעל הפיס כמעט חודש. לפני הפסח פנינה התפטרה מהעבודה, נסעה לבד לטיול מאורגן גרמניה שוויץ ואוסטריה. קנתה הרבה בגדים ונעליים למשפחתה, אני קיבלתי שוקולד מעולה מתוצרת שוויצריה. זה בקצרה סיכום השנה, שנת תשמ"ט.

השעה 4:30 אני הולכת קצת לישון, מחכה יום עמוס .

ג'וליה.

בה יום 7 ביולי 1994

12 דברים לבעל הזועף

1) לא לענות על התקפות
2) לעזוב את החדר אם אפשר
3) ללכת לנשום אוויר במרפסת
4) לא לקחת ללב (יש לך רק לב אחד)
5) מיד לחזור לחדר אחרי שנרגעת
6) לדבר ברכות (כאילו לא קרה כלום)
7) להכין לו ארוחת בוקר טובה
8) חביתה, זיתים סלט טוסט דג מלוח גבינה.
9) ללוות אותו לדלת עם חיוך אפשר?
10) לפתוח את דלת המעלית
11) לברך שיהיה לו יום טוב.
12) להיכנס הביתה לנשק את המזוזה לנעול במפתח לכבות את הרדיו הטלוויזיה. לשתות קפה עם חלב בשקט ובשלווה ואז להתחיל יום חדש יום עבודה כלים בישול וכביסה רבה בהנאה ובהצלחה!!

עקרת הבית הכותבת דברים יפים וגם לא יפים

ג'וליה חכמון

אמא שלי, מה היא בשבילי?

צרור זיכרונות מעורפלים..
יושבת לידי כשאני בן חמש, אחר ניתוח קילה בבי"ח השרון,
יושבת לידי בבית חולים מאיר – כשאני בתיכון
אחרי פריחה מסתורית והתעלפות בשירותים,
מניחה מטליות לחות על מצחי הקודח? להקלת החום
יושבת לידי כשאני חולה, טורחת סביבי עד שאני שואל אותה
אם היא נהנית ממחלתי, המאפשרת לה לשחק את האחות.
מעירה אותי, ויושבת לצידי כל בוקר,
לבית הספר, לתיכון, לאוניברסיטה, לצבא…
מחכה לי שאחזור ממסעות האופניים למזכרת בתיה באישון ליל,
מכינה לי משקה.
כל הזמן ממציאה פטנטים…
דואגת ושואלת לשלומי, לשלומנו,
אומרת – "אתה חמוד" – כשאני כבר בן ארבעים,
מקשיבה לזיופי בחצוצרה ובסינטי,
"כשאמא באה הנה, יפה וצעירה, אז אבא על גבעה בנה לה בית….חורשת האקליפטוס"
תופרת לי חליפת ג'ינס בהירה לבר המצווה,
עובדת לצלילי כוורת, נהנית ממוסיקה קצבית, מיהורם גאון, (קזבלן) נעמי שמר, מוסיקה קלאסית שמשמיעים לה,
מסרבת להצטלם כשאינך מסודרת, תמיד נהנית מצילומי הנכדים.

גם כשכבר קשה לך ללכת, וקר בחוץ, יורדת לרחוב, מלווה אותנו למכונית, מנקה את השמשה האחורית בידיים חשופות – מתקשה להיפרד….

חייבת לנסות לקום ממיטתה לפני הניתוח,
מלטפת את פני, מחזיקה בידי…
"שרה" מכאבים – כואבת לי הרגל…מוציאה את מסכת החמצן…..
שומעת את השיר Julia, שוב ושוב, מנענע בידה,
מחזיקה ידיים,,,

השיר של אביהו מדינה ושימי תבורי
"אל תשליכני לעת זיקנה,
ככלות כוחי אל תעזבני
אמלא פי תפילתך
כל היום תפארתך"
שיר אהוב עלי מאוד שאומר לי הרבה.

ככלות כוחי אל תעזבני
בזמננו לרוב הזקן בודד מקרים מעטים
הוא מבלה את ימיו האחרונים בחברת המשפחה
שטרח וגידל כל ימיו בנים ובנות ונכדים.
לצערנו הדור החדש טרוד בעבודה ובהתקדמות
כך שלא נשאר לו זמן לטפל בקשיש
אני זוכרת שסבא וסבתא שלי היו גרים
בקרבת ביתנו וקבלו את מלוא תשומת הלב
הראויה להם. אני חושבת שכך צריך
אם רוצים חזק כי סוף סוף כולנו נגיע לזה
אם לא יפגע בנו חלילה איזה טיל!!
הזקנה יכולה להיות תקופה יפה
בסביבת המשפחה

14/9/87                                                                                        שעה שש ועשרה

בוקר רגיל, הקדימו את השעה
אנו עוד לא התרגלנו, קמים באותה השעה כמו קודם

אתמול בערב היינו בהצגה אילוף הסוררת
ריטה והבטלנים
נסענו עם רבקה וחיים רומי, זוג חברים טובים
הצגה של שיקספיר, הרבה צעקות, מכות ובלח…..

מוסר השכל
הבעל אדון לאשתו הסוררת
משפיל אותה מרעיב אותה
עד שהוא מצליח לאלף אותה בסוף
והיא נכנעת לכל שגעונותיו
אני נהניתי אבל היו קטעים שרציתי לזרוק על הבעל (נתן דטנר)
איזה עגבנייה רקובה שלא הייתה לי.
בסוף הכל טוב – ריטה משפיעה על הנשים בהצגה  וגם באולם (פונה אלינו)
להתנהג ברכות ובנועם, באדיבות ובנימוס, ובסוף יש גם תמורה!!

אבל לדעתי קצת הגזימו עם ההשפלות.