אתר לזכרה של ג'וליה חכמון
10 דברים שאני לא אוהבת
ריח של גרביים ונעליים בחדר השינה
רעש של שירותים בחדר השינה
נחירות חזקות שלא נותנות לי לישון
רעש של שכנים שרבים ושוברים
דברים יפים והילדים בוכים!
(מה הם אשמים?)
רעש של טלויזיה סרטי אימים
בלילה מאוחר ובבוקר מוקדם
רעש של קפקפים של השכנה מעלינ
שעולה במדרגות בשעה מאוחרת
לחכות לבעל שחוזר מאוחר בלילה
ב"ה 26/6/1998
נושא: הבית
הבית הוא הבסיס של כל דבר, המשפיע
על חיינו בו נרגיש חופשי ומשוחרר
להתלבש כרצוננו לבשל לאכול
לישון מתי שבא לנו לקום מתי שרוצים..
אחרי נסיעות טיולים סוף שבוע
חוזרים הביתה שמחים הבית נראה כארמון
אפילו הוא צריף!
טוב לנסוע טוב לחזור בשלום בריאים ושלמים
בבית אפשר לריב ולהתפייס
בלי התערבות של אף אחד, זה רק מזיק
בבית נפגשים
משפחה חברים
לכל מיני אירועים
שמחים וגם עצובים (נקווה שלא)
ימי הולדת אירוסין
יום נישואין בר-מצוה ברית מילה!
הרגע הכי מאושר שחוזרים
הביתה עם תינוק חדש
ואמא בריאה וצעירה
אחרי לידה זו המתנה בכי יפה
לכל המשפחה!
ב"ה
השעה 7 בבוקר יום שישי 24/5/
השמחות הקטנות
ברצוני לכתוב על השמחות הקטנות שאני מאד אוהבת.
דבר ראשון זה חיבוק מהנכדים ונשיקה – זה נותן לי חמצן.
דבר שני זה עזרה לזולת, לחלש חסר אונים
שלישי זה קניית מתנה אפילו קטנה לשמח למי שמקבל אותה.
רביעית לבקר אצל שכנה, שתיית קפה שמגישים לי (יש לזה טעם מיוחד). חמישית לעבוד בבית לסדר לנקות וכולי.. בעיקר לעבוד עם מים זה מרגיע (אני מזל דגים אוהבת מים).
שישית אוהבת מוזיקה שירה יפה רגועה, כתיבה.
שביעית אוהבת התעמלות הליכה ברגל.
שמינית אוהבת מכרת של מקומות שביקרנו.
תשיעית אוהבת סריגה, תפירה, תמונות, עבודות יד, ליצור משהו מסתם משהו ובזה אני מקבלת סיפוק גדול!
עשירית ואחרון אוהבת את משפחתי, אני רוצה לראות אותם מאושרים בריאים. זה הכל בינתיים. בוקר טוב!
עקרת הבית הפשוטה בשם גאולה
עוד הרבה דברים אני אוהבת, אכתוב בפעם הבאה
יום חמישי השעה 5:30 לפנות בוקר
התעוררתי באמצע הלילה
התעוררתי באמצע הלילה לא הצלחתי להירדם שוב.
החלטתי לקום במקום להתהפך במיטה
הרבה נושאים עולים לי בראש
נושא מאד כאוב מציק לי
למה העולם הזה כל כך אכזר?
למה יש אנשים שמוכנים לגנוב לגזול
להרוג להרוס לרצוח סתם כך אנשים
רעים | אין בפי תשובה, זקנים וחולים
אנשים צעירים שרוצים לחיות לא
נותנים להם
נהרגים בכל מיני תאונות
סתם כך, תאונות מחרידות בדרכים
בטיסות, במלחמות חבל חבל
כל כך קשה לגדל לטפל והנה בא יד
הגורל ומפסיק הכל! יום יום שומעים
ברדיו רואים בטלויזיה על אסונות אבטלה,
אבל יש גם מעשים טובים על הצלת חיי
אדם, על התקדמות במדע, על התנדבות
עזרה לזולת, פרגון בעבודה
יש שאנו חושבים שהעולם גם יפה וכדאי
לחיות בו, ויש לפעמים שלא כדאי להמשיך ואז
מאבדים את התקוה (לא הצלחתי לבטא את
עצמי את מה שחשבתי
לכן אני מסיימת
בתקוה שמי שיקרא את הדף הזה
יבין מה פירוש הדבר
זמני תם
האוטובוס הראשון
יוצא לדרך
כפר-סבא מתעוררת
ליום טוב יום חדש
אני חוזרת מהחלום למציאות
ג'וליה הכותבת
את רגשותיה
ואת חלומותיה
ב"ה
יום שבת בבוקר
יום שבת בבוקר
יום שבת שקט שלוה
כמה טוב על הנשמה
מנוחה והרפיה
זה מה שאני צריכה
כל השבוע תעסוקה
בא שב קודש
אחרי שישה ימים של עבודה
השבת היא מתנה
מאלהים
לכל עם ישראל
אני מקוה
לשמור שבת
זו חובה נעימה
חכמון ג'וליה
שאוהבת את השבת
נרות דולקים חלות
מפה לבנה
קידוש ואוירה נעימה
מאכלים טעימים ומנוחה
יום שני, בוקר השעה 6:00 14.8.1995
על מותו של בנו של יצחק ולד
אתמול נודע על האסון הנורא,
העיר כפר סבא אבלה.
בנו הבכור של ראש עירנו ורעייתו
יצחק וורדה, אח לתומר – אלי,
נפל מצוק גבוה ונהרג.
כמה חבל! רצה לראות עולם ולא זכה.
רצה, רצנה לראות את הזריחות
ומצא את מותו במקום כל כך רחוק
מהבית, בפפואה, שם עוד יש שבטים פרימיטיביים.
ילד שגדל בכפר-סבא, ממיטב הנוער
התגייס לצה"ל – יצא בשלום ללא פגע!
ודווקא שרצה לראות קרה האסון!!!
נורא נורא. אוי יצחק ורעיתך
החייכנים החביבים במה תנוחמו?
אנו תושבי כפר סבא ותיקים וחדשים
משתתפים בצערכם העמוק
שקשה להתגבר עליו!!
מי יתן ותחזיקו מעמד ותראו
שמחה ונחת מהבן תומר. אלהים למה?
למה? אין תשובה…
תושבת כפר סבא ותיקה מאד המעריצה אותכם.
חכמון ג'וליה
– סוף טוב הכל טוב
18/3/1995
ערב יום רגיל שלי כעקרת הבית
אני עקרת הבית ותופרת מנוסה
כל בוקר פותחת את המסעדה
לאחר מכן את המכבסה
בעשר גומרת ועושה הפסקה
שותה קפה או תה אורחת בוקר קלה
גיהוץ אם יש (הרבה) וקצת תפירה
לקראת צהרים קניות סידורים
אחרי זה שוב מסעדה
ארוחת צהרים לכל המשפחה
הגיע הזמן למנוחה קטנה
בארבע צפיה בטלויזיה
ותה עם עוגייה
עם הבעל הנח ע הכורסה
טיול קצר או ביקור אצל השכנה
אחר כך ארוחת ערב עם המשפחה
האזנה למוזיקה טובה!
או ביקור אצל הבת פנינה
לקבל חמצן ממיכל הנכדה
לשתות תה עם נענע הצומח על הגזוזטרה
וביתה מקלחת חמה לילה טובה ומנוחה
לא כל הימים דומים
אף פעם לא משעמם
חכמון ג'וליה הכותבת בזמנה הפנוי.
השיר של אביהו מדינה ושימי תבורי
"אל תשליכני לעת זיקנה,
ככלות כוחי אל תעזבני
אמלא פי תפילתך
כל היום תפארתך"
שיר אהוב עלי מאוד שאומר לי הרבה.
ככלות כוחי אל תעזבני
בזמננו לרוב הזקן בודד מקרים מעטים
הוא מבלה את ימיו האחרונים בחברת המשפחה
שטרח וגידל כל ימיו בנים ובנות ונכדים.
לצערנו הדור החדש טרוד בעבודה ובהתקדמות
כך שלא נשאר לו זמן לטפל בקשיש
אני זוכרת שסבא וסבתא שלי היו גרים
בקרבת ביתנו וקבלו את מלוא תשומת הלב
הראויה להם. אני חושבת שכך צריך
אם רוצים חזק כי סוף סוף כולנו נגיע לזה
אם לא יפגע בנו חלילה איזה טיל!!
הזקנה יכולה להיות תקופה יפה
בסביבת המשפחה
