קטגוריה: הספדים

אמא שלי – קשר נצחי | שרה

מֵאָז שֶׁאִמָּא מֵתָה
אֲנַחְנוּ מְשׂוֹחֲחוֹת
לְעִתִּים תכופות.

אֲנִי מְדַבֶּרֶת
וְהִיא מַקְשִׁיבָה לִי.
מַקְשִׁיבָה
לְלֹא הַפְרָעָה.

מֵאָז שֶׁמֵּתָה
בַּת שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים,
אֲנִי מְדַבֶּרֶת עִם אִמָּא שֶׁלִּי
יוֹתֵר מִמָּה שֶׁדִּבַּרְתִּי
כְּשֶׁהָיְתָה בֵּין הַחַיִּים.

מכתב פרידה של נעמה

לסבתא ג'וליה:
אני רוצה להגיד לך דברים שקשה לי להגיד, בגלל שאני כל-כך אוהבת אותך, ומתגעגעת אליך, וזה פשוט קשה! כשערני ואני באנו לבקר אותך בביה"ח-לא יכלת לדבר איתנו, כי ישנת, ולא רצינו להפריע לך. בגלל שלא הספקתי לדבר איתך בביה"ח-אני אדבר איתך עכשיו, אל מול כולם.
נורא רציתי להגיד לך כמה מילים. מילות פרידה. כדי שאני ארגיש טוב יותר-ביחס לאיך שאני מרגישה עכשיו. כי כשנודע לי שאת מתה(!!!) הרגשתי כמה חבל שלא דיברתי איתך אז, בביה"ח, אפילו שישנת!

אני תמיד אזכור אותך, באהבה, בגעגועים, ותמיד תהיי לי המלאך שיושב לידי, ששומר עליי, סבתא ששומרת על כל המשפחה שלה, כולל 11 נכדים. אישה כ"כ צנועה, דואגת להכל, ותמיד-אוהבת. ועוד עושה את כל זה בשמחה וברצון. בלי בכלל להתלונן. כשהייתי קטנה-תמיד היית משחקת איתי, מציירת איתי, ואפילו-כותבת עליי שירים…
את מיוחדת כ"כ,בשביל כ"כ הרבה אנשים, ותמיד נזכור אותך!

ביום ראשון בערב-חזרתי מחוג. אבא שלי היה לחוץ, אבל לא העליתי בדעתי מה שהלחיץ אותו. שקרה כזה דבר! זה עדיין לא נכנס לי לראש! זה כ"כ קשה להבין כזה דבר נורא! אבל אני גם מקווה שאף-פעם אני לא אבין את זה. כי בשבילי- תמיד תהיי חיה, יושבת על-ידי, ושומרת עליי, ואוהבת אותי. אני מקווה-סבתא – שתנוחי על משכבך בשלום ובנחת, ותמיד תזכרי אותי, אותנו, שנמצאים פה, וממשיכים לאהוב אותך כל הזמן!!! אני מקווה שכל האנשים שנמצאים פה ואוהבים אותך יצליחו להתגבר על הכאב והצער הנוראים, כי אחרי הכל- תמיד תשארי איתנו!

אז זהו, סבתא, זה נגמר. ואני מקווה שזה גורם לך לאושר רב לשמוע כמה שאני-וכולנו-אוהבים אותך. אני מודה לך על כל מה שעשית למעני, ובגלל שלא הספקתי לגמול לך כראוי-החלטתי שאולי המלים האלה ישלימו את "החסר". מה שלא הספקתי לעשות אתך. מילות פרידה. מילות תודה. ואני מקווה שבגלגול הבא-אם יש כזה דבר-תזכי להיות נכדה של סבתא נהדרת כמו שאת היית בשבילנו, ותשארי לתמיד!

אוהבת תמיד-נעמה. הנכדה ה-9- שלך.

(ההספד שקראה עדנה על הקבר – למעט הסוגריים)
סבתא ג'וליה, נזכור אותך עם החיוך על פנייך
תמיד כשהגענו קבלת אותנו בשמחה
מנכדייך רווית נחת והיית מאד מרוצה,
אותם קבלת תמיד בחיבוקים ובנשיקות.
חייך לא היו קלים וגם כשלך
היה קשה הרעפת והענקת לאחרים.
למרות שלא הייתי איתך, אני יודעת שלפני הולדתו של יגאל
היה לך מאוד לא קל, ובכל זאת, עם כל הקושי והכאב, תמכת באלי כל הזמן, ואפילו הבאת ילד נוסף לעולם.

מהיום שנישאתי ליגאל, את שום יום הולדת לא פספסת, תמיד ביום הולדת, יום נישואין בבוקר צלצלת בקריאת "מזל-טוב יום הולדת שמח" את הבוקר שלנו פתחת.
אלופה היית בסריגה, ומלאכת אמנות התגלתה בכל סוודר ואפודה.
גם בתפירה עשית נפלאות, גזרת ותפרת בגדים רבים, חליפות ושמלות, נראה שיצאו ממיטב החנויות.
(את המטבח לא אהבת במיוחד, וכשאני אומרת זאת אני רואה את החיוך על פנייך. ואני חושבת שבמטבח לא אהבת להיות כי הרגשת שזה המקום שאותך בולם, ואת כל כשרונותייך עוצר. ובכל זאת) הרבה מאד בישלת בכל החדגים לפי מיטב המסורת והמנהגים, וממך למדתי להכין את הבזין.

שרת במקהלה ובכך תרמת גם לקהילה.
כתבת שירים יפים לנו ולכל הנכדים, ולהם הרבית בסבלנות רבה לספר סיפורים.
כשכוחך היה במותניך התנדבת בי.ע.ל. ולשם הגעת כל שבוע, מבלי להתעצל.

הקמת משפחה, טיפחת את ביתך, תמכת בילדייך כל העת. גם במשפחה המורחבת תמכת ועזרת בעת צרה, גם כשלך פעמים רבות היה קשה.

אולי מישהו מאתנו אלייך לא התייחס כיאה. בזמן כשה נוגים לבקש סליחה ולמעשה לא נשמע קול של תשובה. סליחה אם בך פגענו, אך זכרי כי אותך מאד אהבנו. נהנינו מכל החם והאהבה שהרעפת עלינו, והכל בלי חשבון ומבלי לצפות לתמורה. הכל ממך הגיע באהבה.

אמא שלי, מה היא בשבילי?

צרור זיכרונות מעורפלים..
יושבת לידי כשאני בן חמש, אחר ניתוח קילה בבי"ח השרון,
יושבת לידי בבית חולים מאיר – כשאני בתיכון
אחרי פריחה מסתורית והתעלפות בשירותים,
מניחה מטליות לחות על מצחי הקודח? להקלת החום
יושבת לידי כשאני חולה, טורחת סביבי עד שאני שואל אותה
אם היא נהנית ממחלתי, המאפשרת לה לשחק את האחות.
מעירה אותי, ויושבת לצידי כל בוקר,
לבית הספר, לתיכון, לאוניברסיטה, לצבא…
מחכה לי שאחזור ממסעות האופניים למזכרת בתיה באישון ליל,
מכינה לי משקה.
כל הזמן ממציאה פטנטים…
דואגת ושואלת לשלומי, לשלומנו,
אומרת – "אתה חמוד" – כשאני כבר בן ארבעים,
מקשיבה לזיופי בחצוצרה ובסינטי,
"כשאמא באה הנה, יפה וצעירה, אז אבא על גבעה בנה לה בית….חורשת האקליפטוס"
תופרת לי חליפת ג'ינס בהירה לבר המצווה,
עובדת לצלילי כוורת, נהנית ממוסיקה קצבית, מיהורם גאון, (קזבלן) נעמי שמר, מוסיקה קלאסית שמשמיעים לה,
מסרבת להצטלם כשאינך מסודרת, תמיד נהנית מצילומי הנכדים.

גם כשכבר קשה לך ללכת, וקר בחוץ, יורדת לרחוב, מלווה אותנו למכונית, מנקה את השמשה האחורית בידיים חשופות – מתקשה להיפרד….

חייבת לנסות לקום ממיטתה לפני הניתוח,
מלטפת את פני, מחזיקה בידי…
"שרה" מכאבים – כואבת לי הרגל…מוציאה את מסכת החמצן…..
שומעת את השיר Julia, שוב ושוב, מנענע בידה,
מחזיקה ידיים,,,