אתר לזכרה של ג'וליה חכמון
אביגדור נפטר עברה שנה
הבית נהרס
כמה עצוב על הנשמה
אני פותחת חלון
לא אראה יותר את הבית
טרקטור עבד שלושה ימים
והבית איננו
נשארה ערימה גדולה של אבנים וחול
למזכרת את הבית ההרוס
עמירם ולאה צלמו וצלמו למזכרת את הבית ההרוס
עוד מעט יבנה בית חדש
שם יגורו משפחות צעירות
עם ילדים אולי גם כלבים
ואני לא אראה
את החורשה ירוקה
ואת הנערים והנערות
שמשחקים במחבואים
את הנשים שחוזרות מהשוק
ככה זה בחיים
ילדים נולדים
אנשים מתים
חכמון ג'וליה
חיים נהרסים
חיים נבנים
הזקן הבודד שבבית ממול
יושב בגזוזטרה באפס מעשה
הבית שממול היתה בו אשה!
גדלו ילדים היתה בו שמחה
היה בו חיים שרו ורקדו ריקודים
בשבתות ובחגים !
עכשיו נותרו רק הזכרונות
של תקופה יפה שעברה לבלי שוב!
עם השנים הילדים גדלו
הקימו משפחה נולדו ילדים
האשה נפטרה נשאר הזקן
הבודד העצוב המסכן
יושב בגזוזטרה
ומתבונן ומתבונן!
אולי יום יבוא
אולי יום יבוא
הוא יפגש את הרעיה
שמזמן לא ראה
שמאוד אהב אותה
אולי יום יבא מי יודע מתי
ואני אפתח את חלון מטבחי
ולא אראה יותר את הזקן הבודד!
זה יהיה עצוב
אבל כך זה בחיים
אין מה לעשות
צריך להשלים!
בערב שבת הכל משתנה
הזקן רחוץ
בגדים נקיים
מפה לבנה שולחן ערוך
נרות דולקים, יין, חלות
באים הבנים, הכלות. הנכדים
ארוחה חגיגית
הזקן לא בודד
פניו משמחה קורנים
בא יום ראשון
הזקן שוב בודד
וכך עד שבת
הוא מתבונן ומתבונן
אולי יום אולי יום יבוא
שייפגש עם האשה
שמזמן נפטרה
אז אני אפתח את החלון
ולא אראה יותר
את הזקן הבודד
הזקן הבודד
הגינה התייבשה הפרחים נובלים
אין מה לעשות- עצוב בחיים
