ב"ה
חודש אדר 28/2/88
היום ברצוני לכתוב על עצמי – יום הולדתי מתקרב (2-3–)
נולדתי בטריפולי לוב בראש חודש אדר, בת ראשונה אחרי שני בנים ואחות חורגת שאמי גידלה מאז נישואיה לאבי הייתה תינוקת – אמה נפטרה. אנחנו לא ידענו ולא הרגישו.
כל ילדותי עברה בסדר, אבא ז"ל פינק אותי, קנה לי שמלות יפות, פסנתר, בובה מדברת ,סלון קטן– ומה לא? כל פעם שנסע לאיטליה היה מביא לנו מתנות, היה מעיל מפרווה אמיתית, נעלי לק שחורות וכו',.
מה שזכור מקרה שמלך איטליה הגיע לטריפולי, הייתי בת שש – אבי היה רפד ודקורטור אמי היתה בהריון (חודש חמישי) עם אחותי הקטנה ליאורה, אחותי רנה ז"ל הייתה חולה. היה לנו מקום בגזוזטרה במרכז האירועים. ישבנו צפופים, בעלת הבית הלכה להכין קפה ועוגות פתאום מרגישים
שהמרפסת נוסעת יורדת שמאלה? כמו מעלית. ילדי המקהלה ביניהם אחי ז"ל יוסף ביניהם הרגישו באבנים רצו מהר לתפוס מחסה. הגענו למטה אמא תודה לאל הגיעה שלמה עם אחותי יולנדה על הברכיים. אני נפצעת במצח (תפרו לי) אחי שמעון נפצע יותר קשה לקחו אותו לבית בילה כמעט חודש עד שהבריא.
שתי נשים נהרגו, זקנה אחת ובעל הבית שהגיע עם המגש קפה ועוגות נפלה ישר למטה המרפסת לא הייתה.
כסו את הכל עם שטיחים, והמלך Vitorio Emanuele II
עבר כאילו לא קרה כלום.
את אמי החזיקו לראות את המלך מפחד שאולי תפיל חס וחלילה, גם יולנדה הייתה אתה. למחרת באו משטרה ורצו לאסור את אבא, חשבו שזוהי חבלה, אז הוא אמר להם: מה אתם חושבים? אם זו חבלה הייתי מביא את המשפחה שלי שיפצעו עם אשה בהריון? נתן להם שוחד והם הלכו.
סוף הסיפור שאני לא ישכח:
אחותי ליאורה סבתא לשירן וגם אני סבתא ג'וליה.
