(ההספד שקראה עדנה על הקבר – למעט הסוגריים)
סבתא ג'וליה, נזכור אותך עם החיוך על פנייך
תמיד כשהגענו קבלת אותנו בשמחה
מנכדייך רווית נחת והיית מאד מרוצה,
אותם קבלת תמיד בחיבוקים ובנשיקות.
חייך לא היו קלים וגם כשלך
היה קשה הרעפת והענקת לאחרים.
למרות שלא הייתי איתך, אני יודעת שלפני הולדתו של יגאל
היה לך מאוד לא קל, ובכל זאת, עם כל הקושי והכאב, תמכת באלי כל הזמן, ואפילו הבאת ילד נוסף לעולם.
מהיום שנישאתי ליגאל, את שום יום הולדת לא פספסת, תמיד ביום הולדת, יום נישואין בבוקר צלצלת בקריאת "מזל-טוב יום הולדת שמח" את הבוקר שלנו פתחת.
אלופה היית בסריגה, ומלאכת אמנות התגלתה בכל סוודר ואפודה.
גם בתפירה עשית נפלאות, גזרת ותפרת בגדים רבים, חליפות ושמלות, נראה שיצאו ממיטב החנויות.
(את המטבח לא אהבת במיוחד, וכשאני אומרת זאת אני רואה את החיוך על פנייך. ואני חושבת שבמטבח לא אהבת להיות כי הרגשת שזה המקום שאותך בולם, ואת כל כשרונותייך עוצר. ובכל זאת) הרבה מאד בישלת בכל החדגים לפי מיטב המסורת והמנהגים, וממך למדתי להכין את הבזין.
שרת במקהלה ובכך תרמת גם לקהילה.
כתבת שירים יפים לנו ולכל הנכדים, ולהם הרבית בסבלנות רבה לספר סיפורים.
כשכוחך היה במותניך התנדבת בי.ע.ל. ולשם הגעת כל שבוע, מבלי להתעצל.
הקמת משפחה, טיפחת את ביתך, תמכת בילדייך כל העת. גם במשפחה המורחבת תמכת ועזרת בעת צרה, גם כשלך פעמים רבות היה קשה.
אולי מישהו מאתנו אלייך לא התייחס כיאה. בזמן כשה נוגים לבקש סליחה ולמעשה לא נשמע קול של תשובה. סליחה אם בך פגענו, אך זכרי כי אותך מאד אהבנו. נהנינו מכל החם והאהבה שהרעפת עלינו, והכל בלי חשבון ומבלי לצפות לתמורה. הכל ממך הגיע באהבה.